איך לשנות את הטבע האנושי?

 

טבע אנושי

 

האם אתם טרודים בגלל בעיה פסיכולוגית שאתם אפילו לא מנסים להיפטר ממנה
כי אתם חושבים שזה "הטבע האנושי" ולא ניתנת לפתרון?

 

אם כן, אתם לא לבד.

 

ישנם מספר מאפיינים פסיכולוגיים שהם כל כך שכיחים שמרבית האנשים מחשיבים
אותם כטבועים בטבע האנושי.

האם לא כל האנשים חווים:
– התנגדות לשינוי?
– פחד מכישלון או מלעשות שגיאה?
– פחד מדחייה?
– דאגה לגבי מה אחרים חושבים?
– כעס אם זה לא הולך כפי שרצינו?

 

לכל כך הרבה אנשים יש את המאפיינים הללו, שהם נחשבים טבועים בטבע האנושי.

אך למעשה, הם לא טבועים בטבע האנושי כלל.

 

האמונות וההתניות שגורמות לתגובות הפסיכולוגיות הללו.

 

להלן רשימה של מספר אמונות והתניות שגורמות לתגובות הפסיכולוגיות שציינתי קודם,
ולאחר מכן אסביר למה הן כל כך שכיחות עד שהן נקראות "טבע אנושי".
– אני לא טוב מספיק
– אני לא ראוי
– אני לא מסוגל
– שום דבר שאני עושה לא טוב מספיק
– טעויות וכישלונות זה רע
– אם אעשה שגיאה ידחו אותי
– מה שעושה אותי טוב מספיק וחשוב זה שאחרים יחשבו דברים טובים עליי
– מה שעושה אותי טוב מספיק וחשוב זה לעשות דברים בצורה מושלמת
– אני חסר כוח
– אני לא יכול להצליח בזכות עצמי
– הדרך להיות בשליטה זה שדברים יתנהלו בדיוק כפי שאני רוצה

 

בנוסף לאמונות הללו, הרבה אנשים תוכנתו להרגיש מידה מסוימת של פחד במצבים הבאים:
– כאשר הם נדחים
– כאשר הם לא עומדים בציפיות של אחרים
– כאשר מעבירים עליהם ביקורת או שיפוטיות

 

דמיינו מישהו שיש לו את האמונות הללו

וחווה פחד בכל פעם ששלושה מצבים אלה קורים.

זה לא נראה ברור שכנראה יש להם חלק או כל המאפיינים הפסיכולוגים הנזכרים?
עכשיו דמיינו שעשרות מיליוני אנשים יש להם אמנות והתניות אלו.
האם זה לא הגיוני להניח שכולם נולדו איתם?

 

המקור של האמונות וההתניות הללו

עכשיו בואו נבחן למה תגובות פסיכולוגיות אלו

(והאמונות וההתניות שגרמו להן) הן כל כך שכיחות.

האמונות הבסיסיות בבסיסן של מאפיינים פסיכולוגיים שכיחים אלו,

כמעט לרוב נוצרו בילדות,
באינטראקציות שלנו עם ההורים שלנו.

הנה כך זה קורה:
כילדים קטנים אנחנו תמיד שואלים "למה?".
לפעמים אנחנו שואלים את ההורים להסביר לנו דברים, ולפעמים אנחנו שואלים את עצמנו.

"למה מתנהגים אליי ככה?

למה החיים שלי כאלה?"

אנחנו עונים לשאלות אלו עבור עצמנו (ברמה תת-מודעת) במהלך השנים הראשונות של חיינו.
מכיוון שההורים שלנו הם האנשים איתם אנחנו מבלים את מרבית הזמן שלנו,
הם מעורבים ברוב ההתנסויות שלנו שמובילות לאמונות הבסיסיות שלנו.

 

ומה הן ההתנסויות הללו במרבית הבתים?
– הורים, כהורים, לרוב אוהבים שקט – ילדים הם לא שקטים ולא יכולים להבין למה מישהו מעריך שקט.

– הורים לרוב רוצים את הבית 'נקי' – ילדים צעירים אפילו לא מבינים את המושג 'נקי'.


 הורים רוצים לשבת לארוחת ערב כאשר היא מוכנה ולפני שהיא מתקררת – ילדים לרוב עושים משהו שהרבה יותר חשוב להם,

ולא רוצים להפסיק לעשות את זה כאשר ההורים קוראים להם. וכדומה.

 

במילים אחרות, הורים רוצים שהילדים שלהם יעשו מה שהם מבחינה ההתפתחותית לא יכולים לעשות.
הם רוצים שהילדים הצעירים שלהם יתנהגו כמו מבגורים קטנים, דבר שהילדים לא יכולים לעשות.

 

השאלה היא לא, האם ילדים לרוב "לא מצייתים" להורים שלהם?
ילדים לא יכולים מבחינה התפתחותית לעמוד בציפיות של מרבית ההורים.

השאלה היחידה היא איך הורים מגיבים

כאשר ילדיהם לא עושים את מה שההורים רוצים שהם יעשו.

 

ומשום שחלק קטן (אם בכלל) מההורים עוברים בית ספר להורים

ובנוסף הם מביאים את האמונות שלהם (מילדותם שלהם) איתם,

התגובות שלהם נעות בין התעלמות לתסכול, לכעס ולהתעללות פיזיתעם כל אפשרות אחרת ביניהם.

 

למעשה לכולנו יש הרבה אמונות עצמיות שליליות

 

חשוב להכיר שהבעיות ההתנהגותיות והרגשיות שלנו מאוחר יותר בחיים הם לא אשמת ההורים שלנו.

הבעיה היא הפרשנות שאנחנו הילדים נתנו להתנהגות ההורים שלנו, שהפכה לאמונות שלנו.

 

אני חושב שישנם שתי סיבות עיקריות לכך שהמקור לאמונות מגבילות הוא תמיד אינטראקציה
עם הורים כילד צעיר ולא אנשים או אירועים בתקופה מאוחרת יותר בחיים.

 

ראשית,

כילדים אנחנו תלויים בהורים לקיומנו,

במובן מסוים אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להיות מסוגלים לסמוך עליהם כדי לשרוד.

שנית,

כמבוגרים, הם נראים כיודעים איך לתמרן במציאות החיים

ואנחנו הילדים יודעים שאנחנו לא יכולים.
(מה כל הילדים אומרים? "כשאגדל, אז אוכל …")

 

אז הם (ההורים) חייבים לדעת מה הם עושים וההתנהגות שלהם חייבת להיות "נכונה".
אז אם אני, הילד, לא אוהב איך שמתייחסים אליי, זו ודאי אשמתי.

 

המקור של אמונות מגבילות ספציפיות

הנה מקור שכיח למספר אמונות דימוי-עצמי שליליות:

– אם אני סומך על ההורים שלי והם חייבים לדעת מה הם עושים, ואם הם כועסים עליי, זו אשמתי.
אני לא מספיק טוב!

– אם אני לא יכול לגרום להם לבלות זמן איתי כפי שאני רוצה או אם הם פיזית לידי
אך לא מקדישים לי תשומת לב, זו אשמתי.
אני לא מספיק חשוב!

– אם אני לא יכול לגרום להם לתת לי מה שאני רוצה מרבית הזמן, זו אשמתי.
אני לא מספיק שווה או ראוי!

– אם ההורים שלי מקבלים את כל ההחלטות שמשפיעות על החיים שלי ולי יש מעט זכות דיבור,
אם בכלל, אני מרגיש חסר כוח.
אני חסר כוח!

 

ברור עכשיו שמאפיינים פסיכולוגיים הרסניים שנחשבים להיות טבע אנושי,
הם למעשה, התוצאה של אמונות והתניות שנגרמו על ידי ילדות טיפוסית

 

כל התגובות הפסיכולוגיות הללו הם תוצאה של אמונות והתניות שנוצרו מוקדם בחיים שלנו.
המשמעות היא שניתן להיפטר מהן לחלוטין כאשר נפטרים מהאמונות הרלוונטיות וההתניות.

 

עכשיו תוכל ללמוד שיטה חדשנית וייחודית להחלפת תכנות עבר תת-מודע שלילי
וגם כיצד לתכנת את המודע והתת-מודע שלנו בצורה נכונה בהווה.

 

זה משנה חיים… וכל אחד יכול!


אהבה וחיוך,
 

 

 

עילאי מיכאלי - גורם ה-97%®

עילאי מיכאלי

יוצר צופן גורם ה-97%®
סנכרון אנרגטי™ בין המודע לתת-מודע

 

לשעבר המאמן המנטלי של שחקני מכבי תל-אביב,

משתתפות תוכנית הטלוויזיה "המראה" בערוץ 10,

ומחבר הספר "סוד המכניזם האנושי"

 

 

        
ועכשיו…

גורם ה-97% הצלחה